לוח השנה של לונדון

Affordable Art Fair - יריד האמנות שבו אפשר באמת לקנות

פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, אוהל ענק עולה ב- Battersea Park. בפנים, מעל מאה גלריות מכל העולם, ומחירים שמתחילים סביב £100 ועולים עד תקרה של £7,500. זה Affordable Art Fair. הוא קם פה ב-1999, בידי Will Ramsay, באותו פארק שבו הוא עדיין יושב היום.

יש גם מהדורה קטנה יותר ב- המפסטד בקיץ. אבל הלב הוא Battersea. מארץ', אוקטובר. ארבעה ימים בכל פעם.

Frieze הוא יריד שאתם הולכים אליו לראות. Affordable הוא יריד שאתם הולכים אליו לקנות. זה ההבדל המרכזי, וזה כל מה שצריך לדעת לפני שמתחילים.

למה לקנות שם, ולא בכל מקום אחר

אני לוקחת אליו לקוחות שזה עתה גמרו לשפץ דירה בלונדון. רגע אחרי שהקירות נצבעו והרהיטים נכנסו - יש שלושה עד חמישה קירות גדולים שמחכים למשהו. ואם הם לא מקבלים משהו טוב מהר, מאוד קל למלא אותם בהדפסים של Ikea ולשכוח מזה לעשור. ראיתי את זה קורה. ראיתי גם איך זה נראה אחרי - דירה יפה בלי שום נוכחות בקירות, שמרגישה כאילו עוד לא נכנסו אליה.

Affordable פותר את הבעיה הזו ביום אחד. מאה גלריות, אלפי עבודות, ושלוש ליגות מחיר שמתפקדות אחרת בדירה:

בתוך הליגה הזו אפשר להתחיל אוסף, ולא רק לקנות תפאורה.

זה גם המקום שבו אני בעצמי קונה, לא רק עם לקוחות. בלי קשר לפרויקטים. בלי קשר ללוח זמנים. כשמשהו עוצר אותי, אני סוגרת. יש לי הרגשה ברורה מתי עבודה היא הימור הגיוני ומתי היא אובססיה רגעית. ב- Affordable, גם אם טעיתי, פחות נורא לטעות.

איך אני עושה את היריד עצמו

יש שלושה דברים שאני עושה לפני שאני נכנסת.

ראשון, אני מחליטה על תקציב. סכום אחד, שאני יודעת שאני מוכנה להוציא היום. לא טווח. סכום. בלי החלטה כזו, נכנסים ומסתחררים. עם החלטה כזו, היריד הופך לסיור עם מטרה ברורה.

שני, אני יודעת מראש לאיזה קיר זה הולך. גודל, אור, מה תלוי לידו, איזה צבע הקיר. ב- Affordable יש כל כך הרבה אופציות, שבלי לדעת איפה הציור הולך לחיות - הקנייה לא תחזיק מעמד. תיתקעו בבית עם משהו שיפה בסטנד ולא מתאים לחדר.

שלישי, אני הולכת לאט. שעתיים-שלוש, לא יותר. עוברת בכל הסטנדים בלי לעצור, ואז חוזרת רק לשניים-שלושה שתפסו אותי בסיבוב הראשון.

ועכשיו החלק שהופך את Affordable למה שהוא: ברוב הסטנדים, האמן עצמו עומד שם. לא הגלריסט. האמן. אפשר לדבר איתו על העבודה. למה הציור הזה, מה הוא חיפש, באיזה חלל הוא עובד. זה משנה הכל. אתם לא קונים אובייקט אנונימי בקריסטל. אתם קונים משהו שמישהו עשה, ושאתם דיברתם איתו, ושיודע איפה הוא הולך לחיות.

הכלל שלי - לא מתוחכם, אבל עובד: קונה רק את מה שעצר אותי. לא את מה שאני חושבת שהייתי צריכה לקנות.

הקצב הבריטי לעומת הקצב הישראלי

הבריטים קונים אמנות לאט. מסתכלים בסטנד, שותים קפה, חוזרים הביתה, חושבים יום-יומיים, וחוזרים לסגור. הם לא מרגישים לחץ. הם בטוחים שאם זה הציור שלהם, הוא יחכה. ואם הוא לא יחכה - גם זה בסדר. הם מחזיקים בראש את הקטגוריה הרחבה של מה שהם מחפשים, לא את העבודה הספציפית. ולכן הם לא מתפרקים כשהיא הולכת.

אנחנו לא ככה. ישראלים נכנסים, ראו, החליטו, חתמו. וזו טעות. בלי סיבוב ראשון בנחת, רוב הקניות שאני ראיתי חוזרות אחר כך כתסכול - הציור היה יפה בסטנד, בבית הוא נראה אחרת. תתאפקו. תעשו סיבוב ריק לפני שאתם נעצרים. תחזרו שוב מחר אם צריך - היריד פתוח ארבעה ימים, וזה בכוונה.

מה זה אומר לדירה שלכם בלונדון

הציור שתקנו בסוף הולך לקיר ספציפי בלונדון. וזה החלק שמאחד את הקנייה עם כל מה שעשיתם בדירה.

ב- mixing-old-new אני כותבת על למה זה עובד דווקא בלונדון: ציור עכשווי על קיר ויקטוריאני עם פס תליית תמונות מקורי. הניגוד הוא הנקודה. הוא מה שעושה בית לונדוני שונה. בלי האמנות העכשווית, ה- period features הופכים למוזיאון. בלי ה- period features, האמנות העכשווית סתם תלויה בלופט.

זה ה- Affordable Art Fair מבחינתי. לא יריד של אמנות. ספק לקירות שתכננתי. וכשהלקוחות שלי באים אחרי שיפוץ, אני יודעת שיש לי שני סופ"שים בשנה שבהם אפשר לסגור את החלק הזה, בלי להתפשר, ובלי להוציא סכומים של אוספים מוסדיים.

אז אם יש לכם דירה בלונדון, ויש לכם קיר אחד שעדיין ריק, ויש לכם סוף שבוע במארץ' או באוקטובר - תכנסו ל- Battersea Park. תקציב קטן. עיניים פתוחות. שיחה עם האמן. וכמעט בטוח שתצאו עם משהו שעצר אתכם.

זה השוני בין דירה עם אמנות לדירה עם תפאורה. ועם דירה בלונדון - לא הייתם רוצים את האפשרות השנייה.

לתאריכים העדכניים של היריד הקרוב - affordableartfair.com/battersea.

אני קונה אמנות עם לקוחות כחלק מהשיפוץ, לא כנספח לו. ככה אני עובדת.

לתמונה הרחבה של איך אני חושבת על אמנות בלונדון - יש לי כתבה נפרדת על שלושה מקומות שאני חוזרת אליהם בשנה.

לקריאה נוספתאמנות בלונדון - שלושה מקומות שאני חוזרת אליהםאמנות בלונדון דרך עיני מעצבת פנים. גלריה אחת בהמפסטד, יריד שמגיע פעמיים בשנה, ו- Frieze באוקטובר. שלושה מקומות, שלוש סיבות.

שאר חודשי השנה - בלוח השנה של לונדון.