אמנות ברכבת התחתית של לונדון: התחתית שהיא גם גלריה

האמנות שאתם רואים ברכבת התחתית של לונדון היא חלק ממסורת עיצוב שנמשכת כבר יותר ממאה שנה, ועליה נשענת תוכנית אמנות עכשווית ופעילה בשם Art on the Underground. התוכנית מזמינה אמנים ליצור עבודות במיוחד לרשת התחבורה. וברגע שמתוודעים לכך, קשה להפסיק לראות את זה.

מאה שנה של עיצוב, לפני שהיתה תוכנית אמנות

לפני שהיתה תוכנית אמנות, היה איש אחד בשם פרנק פיק (Frank Pick). בתחילת המאה ה-20 הוא ניהל את החברה שהפעילה את התחתית, והתעקש על רעיון שנשמע אז מוזר: שרשת התחבורה כולה תהיה מעוצבת היטב, כמערכת חזותית אחת קוהרנטית.

מהעקשנות הזאת נולדו הדברים שאתם מזהים היום בלי לחשוב. ה- roundel (סמל העיגול-האדום-עם-הפס) שמסמן כל תחנה, בצורתו המוכרת מ-1919. גופן ג'ונסטון, שאדוארד ג'ונסטון (Edward Johnston) עיצב ושבו כתובים השלטים בכל התחנות מאז 1916 ועד היום. ומפת ה- Tube שהארי בק (Harry Beck) שרטט ב-1931 והופצה לציבור ב-1933, המפה הסכמטית שמוותרת על הגאוגרפיה האמיתית לטובת בהירות, והפכה למודל שהעתיקו רשתות תחבורה בכל העולם.

הרעיון של בסיס ותיק ומעוצב שעליו מונח משהו חדש הוא מהלך לונדוני מובהק, אותו היגיון של שילוב ישן וחדש שמנחה גם עיצוב פנים בעיר. הרשת היתה מערכת חזותית שלמה הרבה לפני שמישהו חשב לתלות בה אמנות.

Art on the Underground - מהי האמנות ברכבת התחתית של לונדון

על התשתית המעוצבת הזאת יושבת תוכנית האמנות. היא הושקה בשנת 2000 בשם Platform for Art, קיבלה את השם Art on the Underground ב-2007, ומאז היא מזמינה אמנים עכשוויים ליצור עבודות ברחבי הרשת, זמניות וקבועות, תחנה אחר תחנה.

למה ש- Transport for London (TfL), הגוף שמפעיל את התחבורה בעיר, יטרח בכלל? התוכנית מציגה אמנות במרחב ציבורי שמיליוני אנשים עוברים בו כל יום, כך שגם מי שלא נכנס למוזיאון יכול לפגוש אותה בדרך. אמנות ציבורית שמוזמנת ומוצגת לכולם היא לא ייחודית לתחתית: ה- Serpentine עושה את זה בפארק, ו- London Design Festival עושה את זה על פני העיר כולה בכל ספטמבר. התחתית פשוט עושה את זה במקום שהכי קל לפספס בו. רשימת האמנים המוצגים והתחנות שבהן מוצגות עבודותיהם משתנה כל הזמן, ואת הרשימה המעודכנת אפשר לראות באתר הרשמי, art.tfl.gov.uk.

מפת הכיס שמישהו אחר מעצב כל פעם מחדש

בכניסה לכל תחנה מחכה לכם מזכרת קטנה מהעיצוב הזה שאפשר לקחת הביתה בחינם: מפת הכיס המקופלת של ה- Tube. מאז 2004 מזמינים אמן שיעצב את העטיפה שלה, אמן אחר בכל מהדורה, וכבר הצטברו יותר מ-40 עטיפות לאורך השנים, בהן עבודות של שמות גדולים כמו יאיוי קוסאמה (Yayoi Kusama) וטרייסי אמין (Tracey Emin).

זה אוסף אמיתי, קטן וכיסי, ורובם המוחלט של הנוסעים לא שם לב שהעטיפה שהם דוחפים לכיס היא עבודה מוזמנת. כמעצבת פנים אני ממליצה להרים מפה כזאת ולהסתכל מי חתום על העטיפה הפעם. כדי לגלות איזה אמן עיצב את המהדורה הנוכחית, שווה להציץ ב- art.tfl.gov.uk לפני שאתם טסים.

Labyrinth - 270 יצירות, אחת בכל תחנה

אם יש דבר אחד ללכת לחפש, זה ה- Labyrinth. ב-2013, לרגל 150 שנה לרכבת התחתית, הזמינה התוכנית מהאמן מארק וולינגר (Mark Wallinger) יצירה לציון האירוע. התוצאה היא 270 עבודות, שכל אחת מהן מציגה מבוך ייחודי בשחור-לבן ומודפסת באמייל כמו השילוט של התחנות. בכל אחת מ-270 התחנות ברשת מותקנת עבודה אחת באופן קבוע.

וזה מה שהופך את הפרויקט למרשים כל כך: הוא קבוע, נמצא בכל מקום, וברגע שיודעים לחפש אותו אי אפשר להפסיק. בפעם הבאה שאתם עומדים בתחנה כלשהי, חפשו את לוחית המבוך על הקיר, ותגלו שיש לה מספר משלה. זה גם משחק מצוין לילדים לאורך יום שלם של נסיעות: מי מוצא ראשון את המבוך בתחנה הבאה.

לסיכום, מה שנראה כמו אריח מקרי על קיר רציף הוא בעצם חלק מפרויקט עיצוב עירוני בן מאה שנה, שאליו מצטרפת תוכנית אמנות חיה. העבודות שעל הרציפים מוסיפות לנסיעה היומית מפגש עם אמנות, אם רק מרימים את המבט. זה חלק מאותה רגישות עיצובית לונדונית רחבה, הסגנון הלונדוני שחוזר בכל פינה בעיר, וכאן הוא פשוט מחכה לכם בין הרציף לרכבת.