מדריך

האור בלונדון - למה הדירה מרגישה חשוכה ואיך עובדים עם זה

בפעם השנייה שהיא נכנסה לדירה שקנתה במרילבון, בפברואר, בארבע אחר הצהריים, היא ניגשה למתג. לא הדליקה - עוד לא הזמינו חשמלאי. פשוט ניגשה. "מה אני עושה עם החושך הזה?" זאת השאלה שאני שומעת יותר מכל שאלה אחרת במעבר הראשון בין הבית בישראל לדירה בלונדון. כבר כתבתי על הרגע הזה שישראלים נכנסים לבית בלונדון ואומרים "למה פה חשוך" - זאת ההרחבה שהבטחתי.

התשובה הקצרה שאני נותנת לה באותו רגע: את מעצבת נגד אור שאין פה. כל מה שמתחשק לך לעשות עכשיו - קירות לבנים, ספוטים בכל תקרה, נורות בעוצמה של משרד - יעשה את החדר יותר גרוע, לא יותר טוב.

והתשובה הארוכה נמצאת כאן. עשרים ומשהו שנה של עבודה על דירות בלונדון לימדו אותי דבר אחד: האור כאן אחר. וכל הדירה הוויקטוריאנית שקניתם, מהחלון עד הקורניז, בנויה בדיוק סביבו. תלחמו בו - תקבלו משרד יפה. תבינו אותו - תקבלו בית שמרגיש נכון גם בארבע בפברואר.

אור בלונדון הוא לא אור חלש, הוא אור אחר

קודם, העובדות.

ב- 21 בדצמבר, היום הקצר ביותר, לונדון מקבלת בערך שבע שעות וחמישים דקות אור. זה שמונה שעות ותשע וארבעים דקות פחות מהיום הכי ארוך של יוני. השמש עולה בסביבות 08:04, שוקעת בסביבות 15:53. השקיעה המוקדמת ביותר של השנה נופלת דווקא סביב ה- 12 בדצמבר, לא ב- 21 - סתם עובדה שכדאי לדעת כשמתכננים ביקור.

אלה הנתונים. עכשיו החלק שאף אחד לא מספר לישראלים.

האור האפור של לונדון הוא בדיוק האור שציירים בוחרים. ורמיר בדלפט, ואן דייק בלונדון, כל חדר סטודיו רציני מהרנסאנס ואילך תוכנן סביב הרעיון של north light - אור שמים מפוזר שמגיע מכיוון צפון, לא שמש ישירה. הוא יציב לאורך היום. הוא לא מהבהב. הוא לא צורב. הצבעים תחתיו נראים כמו מה שהם באמת. אלפי אמנים העדיפו אותו על פני כל אור אחר שהיה זמין להם.

הישראלית שלי, בפברואר, בארבע - עומדת בתוך התנאי שסטודיו של צייר בסוהו היה משלם עליו כפול. היא רק לא יודעת את זה עדיין.

למה הספוטים מחמירים

כשהיא לא יודעת, קורה הדבר הבא. חשמלאי מגיע, שואל מה היא רוצה, והיא אומרת "הרבה אור." הוא מציע רשת של downlights - שמונה, עשר, שתים עשרה נקודות בתקרה, בדרך כלל 3000K או 4000K כי "זה יותר בהיר." שישה שבועות אחר כך היא נכנסת לדירה, מדליקה, ושונאת אותה. היא לא יודעת למה.

אני אגיד למה. downlight על תקרה ויקטוריאנית של שלושה מטר עושה שני דברים ושניהם גרועים. הוא יוצר שלולית אור בהיר מתחת לכל נקודה וכתם מת ביניהן. הוא זורק צל קשה על פנים של אנשים - מה שקוראים לו בצילום "raccoon eyes," עיגולים כהים מתחת לעיניים. וב- 4000K, זה גם הגוון של תאורת מסדרון בבית חולים.

היה לי פרויקט בהמפסטד, דירה בקומה שנייה, פונה צפון-מזרח. הלקוח התעקש על תאורת תקרה מלאה, "כמו בסלון של אחותי בהרצליה." התקנו. הוא ביקש להוריד את הכל תוך חודשיים. הפכנו את זה למנורת ספוטליט אחת בתקרה, שתי מנורות שולחן גדולות משני צידי הספה, מנורת עמוד ליד הכורסא, ושתי מנורות קיר משני צידי הקמין. אותו חדר, אותו אור טבעי, אותם קירות. הוא אמר לי שהוא לא הבין למה החדר "לא הרגיש כמו בית" עד שהחלפנו את התאורה.

עוד ספוטים לא יפתרו את זה. הם משטחים את המעטפת שכל תפקידה היה לעשות את העבודה בשבילכם.

המעטפת הוויקטוריאנית היא מערכת תאורה

עכשיו אנחנו מגיעים לחלק שהכי קשה לישראלים לראות.

חלונות הסאש הצרים והגבוהים, הקורניז מעל, הקישוט העגול באמצע התקרה (ה- ceiling rose), ה- dado rail בגובה החזה, ה- skirting המוגזם למטה, הקיר מול החלון עם האח - כל אלה נראים לעין ישראלית כמו קישוט. תוספת. period features, הפרטים המקוריים של הבית, שקיבלנו עם הדירה.

בריטים רואים אותם אחרת לגמרי. הם רואים מערכת. מעצב לונדוני טוב - חשבו על ריטה קוניג (Rita Konig), בן פנטריט (Ben Pentreath), Soane - קורא את החדר הוויקטוריאני כמכשיר. החלון הגבוה מושך את האור מלמעלה ולעומק. הפתח העמוק של החלון (reveal) מרכך את הקצה. הקורניז הבהיר עובד כמשטח החזרה - האור עולה לתקרה, פוגע בטיח הלבן, וחוזר מפוזר. ה- ceiling rose מוקם בדיוק מעל המיקום שבו יתלה המנורה הראשית. הקירות הגבוהים נותנים לאור מקום לנסוע. הקיר של האח, מול החלון, קולט את האור ומחזיר אותו רך.

תורידו קורניז, תשפילו תקרה, תסירו את ה- ceiling rose "כי זה יראה יותר מודרני" - ואתם פרקתם את מערכת התאורה שכל היתרון שלה היה שהיא מובנית בקירות. עכשיו יש לכם קופסה. אין פלא שהיא מרגישה כמו משרד.

זה גם עונה על שאלה שאני מקבלת הרבה: למה ישראלים נמנעים מדירות שהחלונות שלהן פונים צפון, וטועים. בלונדון, north-facing זה לא פגם. זה הנכס. זה החדר שמעצב טוב היה נאבק עליו.

הרעיון הכולל של החדר הוויקטוריאני כשפה נמצא כאן. המפרט של ה- period features עצמן כאן. אם אתם עומדים לפני שיפוץ, תקראו את שניהם לפני שאתם מסירים משהו.

מה שכן עובד - שכבות, קלווין, משטחים

עכשיו החלק המעשי. יש ארבעה עקרונות שאני לא מתפשרת עליהם.

קלווין: 2700K, אף פעם לא 4000K. טווח הצבע של תאורה ביתית טוב הוא בין 2400K ל- 2700K. זה הגוון של נורת ליבון ישנה, הגוון של נר. חם, אינטימי, קרוב לגוון של האש בקמין. 3000K כבר קר יותר - נסבל בחדר עבודה, אבל בסלון זה מרגיש קליני. 4000K זה תאורת משרד. בסלון בבית - לעולם לא.

CRI 90 ומעלה. CRI (Colour Rendering Index) הוא מדד של עד כמה הצבעים נראים נאמנים תחת הנורה. נורה זולה של 70 או 80 CRI תגרום לצבעים שלכם - לצבע הקיר שבחרתם בקפידה, לעץ הפרקט, לבד הספה - להיראות חסרי חיים ועם גוון צהבהב עכור. 90 ומעלה מחזיר את הצבעים לעצמם. זה ההבדל בין חדר שנראה כאילו הוצא מקטלוג של IKEA לחדר שנראה כאילו מישהו חשב עליו.

שכבות. מינימום שלוש. מנורת שולחן על שולחן צד. מנורת עמוד ליד כורסה או פינת קריאה. מנורות קיר משני צידי הקמין, או מעל האח, או ליד שולחן האוכל. שלוש שכבות של אור בגובה שונה, בעוצמה שונה, במיקום שונה. מנורת התקרה - אם יש - היא רהיט. לא מקור אור ראשי. אני אישית אוהבת פנדנט גדול על שרשרת ארוכה, נמוך מעל שולחן האוכל, עם נורה חמה, ורק שם - לא בכל תקרה.

משטחים. מט או eggshell, לא סילק ולא בוהק. הבוהק זורק צל קשה ומחזיר את הנורה עצמה במקום להחזיר את האור שלה. הצבעים שאני חוזרת אליהם בחדרים פונים צפון: Pointing של Farrow & Ball כלבן חם, Setting Plaster כוורוד רך שמחזיק את האור הצפוני, London Clay או Oval Room Blue כשרוצים חדר כהה שלא מרגיש קר. מה שאני לא בוחרת בחדר צפוני: אפורים קרים, כחולים קרים, לבנים "בהירים" עם undertone כחול. הם מוצצים את מה שכבר לא בשפע.

ומראה. מראה בחדר צפוני זה כלי חשוב, וכולם מציבים אותה במקום הלא נכון. אנשים שמים אותה ליד החלון וחושבים שהיא תכפיל את האור. היא לא. היא מכפילה את הקיר שממול.

לפי כיוון החדר

הכיוון של החדר משנה יותר ממה שרוב הישראלים מודעים אליו. מדריך קצר לפי הכיוון של החלון הראשי.

צפון. יציב, פזור, קר לעין ישראלית ומדויק לעין של מעצב. הכיוון של סטודיו של צייר. בסלון או חדר אוכל צפוני - אני משתמשת בקירות חמים (Setting Plaster, ורוד עתיק, ירוקים כהים חמים). אלה חדרים שדורשים מנורות בכל שכבה, כי מתישהו סביב שלוש אחר הצהריים בפברואר, האור נגמר.

דרום. המלכודת של ישראלים היא לעצב את החדר הדרומי כאילו הוא בישראל. הוא לא. השמש בלונדון נמוכה בחורף - היא נכנסת עמוק לתוך החדר בזווית של פחות מ- 15 מעלות בדצמבר. חדר דרומי בלי משהו טוב שיסנן את זה בחורף יהיה בהיר מדי בין 11:00 ל- 13:00 ואפל אחרי. וילון פשתן קליל, לא כבד, פותר את זה יפה.

מזרח. בהיר בבוקר, מת עד הערב. אני מציבה הרבה מנורות ומתכננת שיידלקו כבר בשעה 15:00. אידיאלי לחדר אוכל של ארוחת בוקר, פחות מוצלח לסלון ערב.

מערב. ההפך - חדר מת בבוקר, זוהר בשעה 18:00. זה החדר של הקוקטייל. אם אתם באים בעיקר לסופי שבוע, כדאי שהחלל המרכזי יהיה פונה מערב.

הזווית הזאת - איך שכל חדר עובד באור טבעי לפני שנוסיפים חשמל - חשובה במיוחד בדירה שהיא בשימוש כפול משפחתי. באוגוסט, כשמגיעים לשלושה שבועות עם הילדים, אתם רוצים חדר משפחתי שפועל בבוקר. בפברואר, כשהזוג בא לסוף שבוע, אתם רוצים חדר שנעים לשבת בו ב- 17:00 עם ספר וכוס משהו. לא תמיד זה אותו חדר.

חדר של ילד מקבל טיפול נפרד. תעשו לעצמכם טובה: אל תעצבו לילד שלכם חדר עם downlight יחיד בתקרה. תוסיפו מנורת שולחן על השולחן, מנורת קיר מעל המיטה, ומנורת רצפה בפינה. הילד יכול לבחור אור לפי מצב הרוח - קריאה, משחק, שינה. הילדים שלנו גדלו על נורת LED יחידה מעל הראש. הילדים שלכם, שגדלים בין תל אביב לחדר בלונדון, בונים לעצמם ציפייה אחרת ליום כשיש להם שליטה על האור בחדר. אני אומרת את זה כמישהי שראתה את זה קורה בעשרות דירות.

החורף - החודשים שהאור נופל

נובמבר עד פברואר. אלה החודשים שהם המבחן.

בסוף דצמבר, שקיעה ב- 15:53. זה אומר שאתם צריכים תכנון תאורה מלא מ- 15:00, לא מ- 17:00. תדליקו בזמן ואתם קונים לעצמכם שעה של אווירה במקום ליפול לתוך חושך אפור.

הדברים המעשיים:

• טיימרים על מנורות מפתח. מנורת סלון אחת עם טיימר שנדלקת ב- 15:30 ונכבית ב- 23:00 עושה הבדל דרמטי בדירה שיושבת ריקה חצי מהחורף.
• דימרים על הכל. לא רק על התקרה. על מנורות הקיר, על השולחניות. חדר שיושב על 40% דימר בערב חורפי מרגיש אחרת לגמרי מחדר שיושב על 100%.
• נורות warm-glow. יש נורות LED שמנמיכות טמפרטורת צבע ככל שמעמעמים אותן - יורדות מ- 2700K ל- 2200K בעמעום מלא. זה מדמה את התנהגות נורת ליבון ישנה. פרט קטן שעושה הבדל גדול בערב חורפי.

הדירה הריקה זה סיפור בפני עצמו. אתם באים בינואר לדירה שאף אחד לא נגע בה שישה שבועות. שלושה דברים שלמדתי:

• לפחות שתי מנורות עם טיימרים שנדלקות בכל ערב. שכנים לא רואים דירה חשוכה מדי, וזה גם משנה לביטוח.
• LED זולות נכבות אחרי חצי חורף בלי שאתם מבינים למה. תשקיעו בנורות טובות בהתחלה ותזכרו אותן פחות.
• הריח של דירה שהייתה סגורה שישה שבועות זה הדבר הראשון שתשימו לב אליו כשתפתחו את הדלת בינואר. אור חם וטוב, בזמן הנכון, וריח נעים יחד מעבירים דירה מ"מלון קר" ל"בית שחיכה לכם."

יותר על ניהול הדירה כשאתם לא שם.

לקריאה נוספתלנהל דירה ריקה בלונדון מישראל - מה באמת צריך לדעתדירה ריקה בלונדון תשעה חודשים בשנה? ביטוח שמתבטל, council tax כפול, צינורות שמתפוצצים בחורף ודואר שאף אחד לא פותח. מדריך מעשי לתחזוקת נכס וניהול מרחוק

הרגע שהיא ניגשה למתג בפברואר, בארבע, הוא רגע טוב. ממנו מתחיל כל פרויקט טוב. לא צריך עוד ספוטים, עוד לומן או עוד לבן. צריך להסתכל על החדר ולהבין שהוא בנוי בדיוק בשביל האור שהיא רואה. אחר כך לעצב איתו, לא נגדו. ככה הדירה מפסיקה להרגיש כמו דירה בתל אביב שבמקרה נמצאת בלונדון, ומתחילה להרגיש כמו בית ששייך לכאן.

העין הזו - שרואה בחדר ויקטוריאני מערכת תאורה ולא קופסה עם קישוטים - היא הרקע שאני מביאה לכל פרויקט.

אם אתם רוצים שאעבור על הדירה הספציפית שלכם, חדר אחר חדר, ואגיד לכם בדיוק איפה יש לשים מה - זה בדיוק מה שאני עושה.