לוח השנה של לונדון

Open House London - הסופ"ש שבו לונדון הסודית נפתחת

תשעה ימים בספטמבר, כל שנה, מעל 800 מבנים בלונדון שבדרך כלל סגורים לציבור פותחים את הדלתות. בחינם. בלי כרטיסים לרוב המקומות. הלב של האירוע הוא הסופ"ש המרכזי, אבל יש מבנים שפותחים גם באמצע השבוע.

זו Open House London. אירוע שהוקם ב-1992 בהובלת Victoria Thornton, ושמנוהל היום על ידי ארגון בשם Open City - עמותה חינוכית שמטרתה להפוך את הארכיטקטורה של לונדון לנגישה לתושבים שלה. בית פרטי מודרניסטי ב- המפסטד, אולם של גילדה מימי הביניים ב- City, מגדל משרדים שתיכננו האדריכלים הכי חשובים בבריטניה, תחנת שאיבה ויקטוריאנית - הכל פתוח באותו אירוע.

זה לא אירוע תיירות. זה אירוע של לונדון לעצמה. ובדיוק לכן הסופ"ש המרכזי שלו הוא הסופ"ש הכי טוב בשנה למי שיש לו דירה בלונדון, או שחושב לקנות.

למה דווקא ארכיטקטורה ולמה דווקא פעם בשנה

הסיבה הראשונה שאני חוזרת ל- Open House כבר עשרים שנה היא שזו הדרך היחידה לראות את לונדון מבפנים. לא מוזיאון של ארכיטקטורה. מבנים אמיתיים, בעבודה, במצב שבו אנשים יושבים בהם ביום שני בבוקר.

זה הבדל גדול. מוזיאון לוקח אובייקט, מנקה אותו, מאיר אותו, ומציג אותו על במה. כשאתם נכנסים ל- livery hall של גילדה מימי הביניים ב- City, אתם הולכים על אותה רצפה שעליה הולכים חברי הגילדה אתמול ושיהלכו עליה מחר. הקירות לא מנקים את עצמם. הצללים נכונים. זה החדר כפי שהוא, לא כפי שמציגים אותו.

הסיבה השנייה היא שזה קורה רק פעם בשנה. הבריטים אוהבים את הקצב הזה - לא להפוך הכל לאטרקציה תיירותית קבועה, אלא לפתוח רגע אחד בשנה ולסגור שוב. זה משאיר את החדר חי. ואותך, בעצם, גם.

מה אני באמת עושה ב- Open House

ניסיתי פעם להכין לוח זמנים מלא לסופ"ש. שבעה מבנים ביום אחד. הגעתי לארבעה, פספסתי שלושה, ובסוף היום לא זכרתי איפה הייתי בבוקר. מאז אני עושה אחרת.

שני מבנים. אולי שלושה. סופ"ש שלם.

אני בודקת את התוכנית של open-city.org.uk שבועיים מראש, מסמנת את מה שמושך אותי השנה, ומשם בוחרת שניים שאני באמת רוצה. לרוב הם לא המבנים הכי מפורסמים. את 10 Downing Street, אם הוא בכלל פותח, אני משאירה לאחרים - שעות תור, סריקה ביטחונית, חצי שעה בפנים.

הכי טוב יוצא כשלוקחים מבנה אחד גדול לבוקר (אולם, מגדל, מבנה ציבורי) ומבנה אחד אינטימי לאחר הצהריים (בית פרטי, סטודיו). הראש שלכם מסוגל לעבד שני סוגים שונים. שבעה מסוגים שונים זה רעש.

ארבעה סוגי מבנים ששווה לתת להם תור

אחרי עשרים שנה אני יודעת איפה אני לרוב מוצאת את עצמי. לא במבנים מסוימים - אלה משתנים משנה לשנה - אלא בארבעה סוגים.

יש כמובן מבנים שעובדים מצוין עם ילדים - תחנת שאיבה ויקטוריאנית, מגדל עם נוף, בית עם מדרגות לולייניות. בית פרטי מודרניסטי עם תור של שעה וחדרים צרים שלא נכנסים לעגלת תינוק - פחות. אם זה הסופ"ש המשפחתי שלכם, בחרו לפי הילדים. אם יש שני הורים, חלקו - אחד עומד בתור הרציני, אחד עושה את הבוקר עם הקטנים.

לקריאה נוספתלונדון עם ילדים - מבט של מי שגרה פה שני עשוריםלונדון עם ילדים היא חוויה אחרת לגמרי כשיש לכם דירה משלכם. לא תיירות, חיים. הנה מה שלמדתי אחרי יותר משני עשורים עם ילדים בלונדון - הפארקים, המוזיאונים, והשכונות שבאמת עובדות.

מה Open House אומר לדירה שלכם בלונדון

זה החלק שאני מתכוונת אליו כשאני אומרת שזה הסופ"ש הכי טוב למי שיש לו דירה כאן.

אחרי סופ"ש אחד של Open House אתם הולכים אחרת ברחוב שלכם. הבית הוויקטוריאני שעברתם לידו אלף פעם נראה אחרת. המרשמים של period features שבכניסה - הקרניזים, הפנלים, המבנה של הסלון - מקבלים הקשר חדש. ראיתם את אותם רכיבים, באותו דור של מבנים, מתפקדים יחד.

לובי של mansion block (בניין דירות קלאסי) נקרא אחרת אחרי שראיתם פעם אחת איך מבנה כזה תוכנן מבפנים. ההיגיון של שילוב ישן וחדש - איך לונדון מטפלת בבניינים היסטוריים בלי לקפוא אותם - מתחיל להיות ברור כשרואים מבנים בשיפוץ. אתם מתחילים להבין למה ה- סגנון הבית הלונדוני נראה כפי שהוא נראה.

ויש עוד שכבה. הרבה ממה שפותח ב- Open House הוא מבנים לשימור. הסופ"ש הזה הוא ההזדמנות לראות מה ההגבלות באמת מגנות עליו - לא ביורוקרטיה, אלא מרחב. את הלקוחות שלי שמשפצים פה אני מלווה דרך התהליך הזה - וסופ"ש Open House הוא חלק מהחומר שאני נותנת להם בדרך.

שאר חודשי השנה - בלוח השנה של לונדון.