זה לא הסיפור.
הסיפור הוא שמסביב, על אותה גדת נהר, יושבים גם National Theatre, BFI Southbank, וטיילת שמובילה מזרחה - עשרים דקות הליכה - לטייט מודרן. מוסדות נפרדים, מתחם אחד. כשמישהו עם בית בלונדון אומר "ערב בסאות'בנק", הוא לרוב לא מתכוון לקונצרט אחד. הוא מתכוון לקפה ב- foyer, תערוכה ב-Hayward, ארוחה תחת הקשתות, ואולי הצגה ב-National. הכל באותו רבע קילומטר.
זה לא יעד שמבקרים בו פעם. זה מקום שהופך לחלק מהשנה שלכם בלונדון.
למה הכל מתחיל ב-Royal Festival Hall foyer
יש לכם ערב בלונדון, אין לכם תוכנית. תקנו את זה: תיכנסו ל-Royal Festival Hall.
לא צריך כרטיס. הבניין פתוח לציבור כל יום, ללא תשלום. המדיניות הזו - "Open Foyer" - קיימת מאז 1983. בית קפה, בר, מסעדה, מרפסת שצופה על התמזה, חלל ענקי עם אור יום, ובהרבה מאוד מהימים - הופעה חינמית באמצע. ג'אז, פסנתר, מקהלה, להקה צעירה. אתם עומדים עם קפה ביד וזה קורה.
הבניין עצמו הוא מבנה היסטורי. נבנה ב-1951 לכבוד Festival of Britain - תערוכה שלאחר המלחמה שנועדה להעלות את המורל הלאומי דרך תרבות, מדע ועיצוב. כל שאר הביתנים פורקו אחר כך. Royal Festival Hall הוא היחיד ששרד. ב-1981 הוא הוכרז Grade I listed - הבניין הראשון שנבנה אחרי המלחמה שזכה להגנה הגבוהה ביותר במדינה.
ההיסטוריה של הבניין והכניסה החופשית ל-foyer מוסיפות לביקור הקשר: מוסד שנבנה כחלק מהשיקום התרבותי אחרי המלחמה, וכיום אפשר להיכנס אליו גם בלי לבוא לקונצרט. זו דוגמה מעניינת לקשר בין תרבות למרחב.
הבטון הברוטליסטי - אוהבים או שונאים, אי אפשר להתעלם
לצדו של Royal Festival Hall יושבים שני בניינים שונים לגמרי: Queen Elizabeth Hall (1967) ו-Hayward Gallery (1968). בטון חשוף, בלי קישוט, גושים ענקיים. ברוטליזם של שנות ה-60.
למדתי אדריכלות, ויש לי עמדה: אתם לא חייבים לאהוב את הבטון הזה. אתם כן צריכים להבין למה הוא שם.
QEH ו-Hayward תוכננו על ידי צוות של מחלקת האדריכלות של ה-GLC בראשות Norman Engleback, עם Ron Herron ו-Warren Chalk - שני אדריכלים שהפכו אחר כך לחברי קולקטיב Archigram המיתולוגי. הם היו הקול הצעיר והניסיוני ביותר באדריכלות הלונדונית של שנות ה-60. הם רצו בניין ציבורי שלא מתחנף לאף אחד: בטון חשוף וחלל שמתחבר לטיילת. הבניין כצורה אורבנית, לא כקישוט. מי שמכיר מבני בטון חשוף בתל אביב יכול למצוא כאן נקודות להשוואה.
באותו מתחם נפגשים שני סיפורים: 1951 (זכוכית, אופטימיות שאחרי המלחמה) ו-1967-68 (בטון, ביטחון עצמי). שילוב תקופות באותו מקום, בלי להחביא את ההבדל. זה מה שהמתחם הזה מלמד לראות.
לקריאה נוספתשילוב ישן וחדש בעיצוב פנים - איך זה עובד בבית לונדונישילוב ישן וחדש בעיצוב פנים בבית לונדוני. מטבחים מודרניים בתוך מעטפת ויקטוריאנית, חדרי רחצה עכשוויים מאחורי דלתות מקוריות - הניגוד הזה הוא בדיוק מה שעושה בית בלונדון מיוחד.
Hayward Gallery - תערוכות שלא תראי בטייט
Hayward Gallery עצמה היא אחד המוסדות החשובים לאמנות עכשווית בלונדון. ההבדל בינה לבין טייט מודרן הוא לא רק בגודל, גם בטון. טייט מודרן ענק, שואב מיליוני מבקרים לתערוכות הגדולות. Hayward יותר קטנה, יותר ממוקדת, נוטה לתערוכות תובעניות - אמן יחיד, רטרוספקטיבה רצינית, תערוכה נושאית עם עמדה. יוצאים מ-Hayward ויודעים במה עסקה התערוכה.
בסופי שבוע מפעילים שם גם סדנאות לילדים - ציור, פיסול, אמנות עכשווית בגרסה שמתאימה לבן שבע. זה לא תחליף לטייט. זה ביקור נפרד, פעם או פעמיים בשנה, כשמשהו על הקיר תופס אתכם.
מה עוד יש מסביב
עכשיו לחיבור.
צאו מ-Royal Festival Hall, פנו מזרחה לאורך הטיילת. אחרי מאה מטרים תראו את ה-Undercroft - חלל פתוח מתחת לבניין של Queen Elizabeth Hall, בנו אותו בשנות ה-60 כמקום ישיבה ציבורי, אבל בסביבות 1976 הסקייטרים השתלטו עליו. מאז זה אחד מאתרי הסקייטבורד הוותיקים והמפורסמים בעולם.
ב-2013 ה-Southbank Centre רצה לסגור אותו ולהקים שם מסעדות. הסקייטרים התארגנו, הקימו תנועת Long Live Southbank, אספו 64,000 חתימות, והעיריה של למבת' הכריזה על המקום כ-"asset of community value". ב-2014 חתמו על הסכם מחייב שמבטיח את עתיד הסקייט פארק. זה לא רק סקייט פארק. זה תיאטרון פתוח שמתחלף כל שעה. תעמדו שתי דקות. הילדים יעמדו עשרים.
הלאה מזרחה. תחת הקשתות של גשר הרכבת תמצאו מסעדות - Wahaca למקסיקנית טובה, פיצריות, דוכנים בקיץ. בקצה המערבי, בקומה השלישית של Royal Festival Hall, יושבת Skylon - לערב עם ארוחה רצינית ונוף לתמזה ולפרלמנט.
ממש על אותה טיילת יושב National Theatre. מוסד נפרד מ-Southbank Centre, באותה הליכה. שלושה אולמות, רפרטואר רחב, ויש להם מסורת של Day Tickets - כרטיסים זולים שנמכרים בבוקר ההצגה. תיאטרון לונדוני רציני בלי לתכנן חודש מראש.
לידם, BFI Southbank - ארכיון הקולנוע הבריטי - מקרין רפרטואר מלא של סרטים ישנים וחדשים בארבעה אולמות, כל יום. אם הערב שלכם הלך לכיוון של סרט בריטי משנות ה-70, BFI הוא היעד.
ולמשפחה: הטיילת מתאימה להליכה עם עגלה. הילדים יכולים לרוץ. תחנת Waterloo חמש דקות הליכה. זה לא טיול עם ילדים שצריך לתכנן בקפדנות. אתם מגיעים ומשהו תמיד קורה.
הפסטיבלים שכדאי לסמן ביומן
מעבר לתוכנייה הקבועה, ל-Southbank Centre יש כמה פסטיבלים שנתיים גדולים.
| פסטיבל | מתי | מה זה |
|---|---|---|
| Imagine Children's Festival | פברואר (חופשת half-term) | פסטיבל ילדים - הצגות, סיפורים, מוזיקה, סדנאות. גילאי 0-11. הרבה אירועים בחינם. |
| Meltdown | יוני | מאז 1993 - כל שנה אמן אחר אוצר. בעבר: בואי, פטי סמית', ניק קייב, גרייס ג'ונס. |
| London Literature Festival | אוקטובר | שיחות, הקראות, סופרים גדולים מהעולם. |
| EFG London Jazz Festival | נובמבר | פסטיבל הג'אז הגדול של לונדון, ההופעות הראשיות ב-Royal Festival Hall. |
| שוק חג המולד | נובמבר-ינואר | בקתות עץ על הטיילת, יין מתובל, אורות. אחת היציאות החורפיות הקלות במרכז לונדון. |
הלוח המלא של כל שנה מתעדכן ב-southbankcentre.co.uk. תבדקו שם לפני הבילוי. הכרטיסים הטובים אוזלים מהר.
ומי שמחפש מאיפה להתחיל - תיכנסו ל- foyer. את השאר תגלו במקום.
- Southbank Centre הוא מרכז האמנויות הגדול בבריטניה - שלושה אולמות הופעה וגלריית Hayward על הגדה הדרומית של התמזה, מעל 5,000 אירועים בשנה.
- Royal Festival Hall foyer פתוח כל יום ללא תשלום מאז 1983 - בית קפה, מרפסת על התמזה, הופעות חינמיות. התשובה לערב לונדוני בלי תוכנית.
- הבניין מ-1951 - היחיד ששרד מ-Festival of Britain - הוכרז Grade I ב-1981. ה-Brutalism של QEH (1967) ו-Hayward (1968) הוכרז Grade II רק בפברואר 2026.
- מסביב: National Theatre עם Day Tickets זולים בבוקר, BFI Southbank עם רפרטואר יומיומי, ה-Undercroft - אחד מאתרי הסקייטבורד הוותיקים בעולם.
- פסטיבלים לאורך השנה: Imagine לילדים בפברואר, Meltdown ביוני, London Literature באוקטובר, EFG Jazz בנובמבר, שוק חג המולד בחורף.
שאר רגעי השנה - בלוח השנה של לונדון.
