הפסטיבל קיים מאז 2004, התחיל ב- Somerset House ועבר לריג׳נטס פארק שנה אחר כך. לשתי המהדורות יש מיקומים שונים, וכדאי לשים לב לכך כשבוחרים לאיזו מהן להגיע.
במהדורה של יוני זה בערך 40 מסעדות, מעל 120 מנות שונות לאורך הסשנים, חמישים שפים, ויותר ממאה וחמישים יצרני מזון בשוק הצדדי. מהדורת נובמבר קטנה יותר, אבל הפורמט זהה. מכל הסצנה הקולינרית של לונדון - הסטארים, ה- gastropubs, האסיאתי החדש, מסעדות שכבר חודשים מחכים להן ב- Resy - הכל מרוכז בשטח אחד למשך כמה ימים. אחר כך כולם חוזרים למסעדה שלהם, ואתם חוזרים לדירה עם רשימה.
לתאריכים העדכניים, לכרטיסים ולרשימת המשתתפים השנה - london.tastefestivals.com.
הפורמט - למה זה עובד
הרעיון פשוט וזו כל החוכמה. כל מסעדה מקימה מטבח קטן בשטח. במקום להגיש את התפריט המלא שלה, היא בוחרת שתיים-שלוש ממנות הדגל שלה ומגישה אותן בגרסה מוקטנת - "dish". אתם משלמים על כל מנה בנפרד, ברוב המקרים בין שמונה לשתים-עשרה לירות. אתם בוחרים מה לטעום, באיזה סדר, ומתי לעבור הלאה.
ככה אפשר להכיר כמה מסעדות בביקור אחד, דרך מנות קטנות מכל אחת.
לצד המסעדות יש גם תוכנית משקאות - ברי קוקטיילים, יצרני יין, טעימות קצרות עם מומחה שמסביר מה אתם שותים. ויש גם הדגמות שפים - פעמיים-שלוש ביום, על במה, בכניסה חופשית עם הכרטיס. חלק מהשפים שעלו על הבמה לאורך השנים הם מהבולטים בלונדון. מי שעולה השנה - באתר.
ב- Taste of London אתם משלמים כניסה כדי לטעום אוכל ממסעדות שלא תצליחו להזמין בהן שולחן בכל ערב, וגם המנות עצמן לא זולות. אבל המנה היא נציגה. היא לא ארוחה.
למה זה חשוב כשיש לכם דירה בלונדון
אפשר להכיר היטב את השכונה שבה נמצאת הדירה ועדיין להתקשות לבחור מסעדה. רשימות מהאינסטגרם והמלצות מחברים נותנות נקודת התחלה, אבל טעימה עוזרת לגלות מה אתם אוהבים בעצמכם. אני שומעת את זה כל הזמן מלקוחות שמרגישים שהדירה כבר שלהם והעיר עדיין לא.
זה השימוש האמיתי ב- Taste of London. זה הרגע בשנה שבו ממפים את הסצנה.
אתם לא הולכים לאכול שם. אתם הולכים להחליט איפה תאכלו עד הפסטיבל הבא.
בורו מרקט זה החיים השוטפים שלכם בלונדון - שם אתם קונים גבינה ב- Neal's Yard בשבת בבוקר, שם הילדים אוכלים בורגר ב- Bread Ahead. Taste of London זו פעולה אחרת לגמרי. זו הסקירה השנתית. אם רוצים אנלוגיה - זה אותו תפקיד שיש לאמנות ב- Affordable Art Fair, רק עם מסעדות. אתם הולכים להסתכל, לא לקנות. אחר כך אתם חוזרים הביתה עם דעה.
לקריאה נוספתבורו מרקט לונדון - אוכל, קניות ושבת בקצב שלכםבורו מרקט לונדון מציע קניות, ארוחה וטעימות באותו מקום. בוחרים מה מתחשק, מתעכבים אצל הסוחרים ומשאירים את ההליכה לאורך הנהר כאפשרות להמשך, לפי הכוחות והחשק.
מי שמסתכל ככה על היריד מקבל ממנו תשואה אדירה. מי שמסתכל עליו כעל ארוחה - יוצא רעב, מתוסכל, ועם £60 פחות בכיס.
איך עושים את היריד עצמו
שלושה כללים שכדאי לשמור עליהם:
- תקציב מנות מראש. סכום אחד, שאתם יודעים שאתם מוציאים היום. בלי זה, אחרי המנה הרביעית כבר לא סופרים, ויוצאים בסוף עם הרגשה שזרקתם כסף לפח. עם זה, היריד הופך לתרגיל בבחירה.
- סיבוב שלם לפני שמזמינים משהו. בלי החלטה אחת. רק רואים מה יש בשטח. הריח, התור בכל סטנד, מי משתתפת השנה, מה נראה מסקרן ומה נראה כמו עוד גרסה של מה שכבר אכלתם. רק אחרי הסיבוב הזה מתחילים לבחור.
- לאכול את מה שמפתיע, לא את מה שכבר מכירים. אם מסעדה שאתם כבר מכירים נמצאת שם, לא צריך להזמין אצלה - אליה תגיעו בכל מקרה כשתרצו. תזמינו אצל המסעדה שפתחה לפני שלושה חודשים בשורדיץ׳ ועוד לא הספקתם להגיע אליה. זה כל ההבדל.
כדאי להסתובב לאט: לאכול מנה, לשבת על הדשא, ואז לחזור לטעימה נוספת. הפיתוי הוא לעשות הכל בשעתיים. אל תעשו את זה. תקציבו לעצמכם ארבע שעות. אתם תאכלו פחות מנות, ותצאו עם הרגשה ברורה הרבה יותר.
מהדורת יוני מול מהדורת נובמבר
שתי המהדורות נקראות "Taste of London", אבל הן חוויות שונות לגמרי:
| מאפיין | מהדורת יוני (Festival) | מהדורת נובמבר (Festive Edition) |
|---|---|---|
| משך | חמישה ימים | ארבעה ימים |
| מיקום | ריג׳נטס פארק | Tobacco Dock, Wapping (מזרח לונדון) |
| בחוץ או בפנים | בחוץ, על דשא | בפנים, מבנה תעשייתי משופץ מהמאה ה-19 |
| גודל | יותר מסעדות, יותר שמות חזקים | קטן יותר, אינטימי יותר |
| אווירה | קיץ לונדוני | חגיגית, חורפית |
| אוכל מאפיין | סלטים, גריל, יין לבן | ארוחות חורף, עוגות, אלכוהול חם, מתנות לחג |
המהדורה של יוני היא הגדולה. זו המהדורה שאני ממליצה עליה למישהו שמגיע לראשונה. אכילה על הדשא בריג׳נטס פארק בקיץ של לונדון היא חוויה שכדאי לנסות פעם בחיים.
מהדורת נובמבר היא אחרת. פחות צפוף, יותר נינוח, ועם נימה של סוף שנה.
איזו לבחור? אם זה הביקור הראשון - יוני. אם אתם מגיעים בכל מקרה לחגי דצמבר ויש לכם שלוש שעות פנויות - Festive Edition מתאים. אם אתם נמצאים בלונדון רק ביוני - אין שאלה.
עם ילדים - אם בכלל
זה לא הפסטיבל הכי משפחתי בלוח השנה הלונדוני. הפורמט של תשלום-לפי-מנה לא עובד עם ילד בן ארבע שיאכל שני ביסים מכל דבר. הצפיפות בפסטיבל לא נעימה עם עגלה. אם אתם מחפשים יום משפחתי על דשא, המדריך לונדון עם ילדים מכוון אתכם למקומות אחרים.
עם זאת - אם יש לכם ילדים גדולים שאוכלים אוכל אמיתי ויודעים להגיד מה אהבו ומה לא, זו הזדמנות יפה. יש תפריטי טעימות לילדים, ולפעמים יש פעילויות בישול קצרות לילדים על הבמה הקטנה. בני עשר ומעלה שאוהבים אוכל - יקבלו מזה הרבה.
מה שאני לא ממליצה לעשות זה לקחת את כל המשפחה ולנסות לעשות מזה יום שלם. תיקחו את הילדים שיתעניינו, השאירו את הקטנים בבית עם בייביסיטר, ולכו לכמה שעות ביום אחד. ככה זה עובד.
ובסוף - אם נמאס לכם לקרוא ביקורות מסעדות באינטרנט ולא ברור לכם איפה לאכול בלונדון בשנה הקרובה, זה היריד שפותר את הבעיה. ארבע שעות, תקציב סביר, רשימה ביד - וזה חוסך חודשים של ניחושים.
ואחרי שיש דירה - את שאר הכיול של החיים בלונדון אני עושה עם הלקוחות שלי לאורך הדרך.
- Taste of London - פעמיים בשנה. ביוני חמישה ימים בריג׳נטס פארק, בנובמבר ארבעה ימים ב- Tobacco Dock במזרח לונדון.
- כ-40 מסעדות מקימות מטבחים בשטח. כל אחת בוחרת שתיים-שלוש מנות שלה ומגישה אותן בגרסה מוקטנת. אתם משלמים על כל מנה בנפרד, בערך £8-12 למנה
- זו לא ארוחה. זו סקירה שנתית של סצנת המסעדות של לונדון. אתם הולכים להחליט איפה תאכלו עד הפסטיבל הבא, לא לאכול
- שלושה כללים: תקציב מנות סגור מראש, סיבוב שלם בשטח לפני שמזמינים, ולאכול את מה שמפתיע ולא את מה שכבר מכירים. ארבע שעות, לא שעתיים
- מהדורת יוני היא הגדולה והמומלצת לביקור ראשון. נובמבר קטנה יותר, בפנים, חגיגית - מתאימה למי שכבר נמצא בלונדון לחגי דצמבר
