Wallace Collection - בית עירוני אריסטוקרטי במרילבון, שהפך למוזיאון
ארבעה דורות של אצולה בריטית - המרקיזים מ- Hertford - בילו מאה שנה באיסוף ציורים, רהיטים, כלי חרסינה, נשק עתיק וחפצי אומנות, ומילאו בהם בית עירוני בלב לונדון. סר ריצ'רד וואלאס, בנו הלא-חוקי של המרקיז הרביעי, ירש את האוסף ב-1870 והוסיף עוד שכבה. אלמנתו, ליידי וואלאס, הורישה את הכל למדינה בצוואתה ב-1897 - בתנאי שהאוסף יישאר בבית, לא ילווה החוצה, ולא יזוז.
זה Wallace Collection. הוא יושב ב- Hertford House על Manchester Square ב- מרילבון, נפתח לציבור ב-1900, וכניסה חינם. אפשר פשוט להגיע.
זה גם המוזיאון הכי שקט בלונדון. אחרי שנים של תורים ב- National Gallery בשבת ושל דחיפות ב- Tate Modern, יש משהו נכון בלהיכנס לבית של ליידי וואלאס ולעמוד בחדרים שלה כמעט לבד. בלי תכנון, בלי כרטיס, בלי מטרה. זה המוזיאון של הימים הגשומים בחורף.
מי היו ההרטפורדים, ולמה זה מוזר
ארבעה מרקיזים, אבא לבן, לאורך המאה ה-18 והמאה ה-19 - וכל אחד אסף משהו אחר. הראשונים אספו ציורים הולנדיים. השלישי, ובעיקר הרביעי, נחנקו מאהבה לצרפת של המאה ה-18 - והם אלה שמילאו את הבית ברהיטים, בוואזות, בציורים ובחרסינה מהתקופה שבה לואי ה-15 וה-16 ישבו על כס המלוכה. ריצ'רד וואלאס הוסיף לאוסף את הנשק והשריון העתיקים.
ואז ליידי וואלאס הורישה את הכל למדינה, בתנאי שהאוסף לעולם לא יעזוב את Hertford House.
זה ההבדל בין הבריטים לכולם. אצלם מקפיאים בחוק טעם פרטי של משפחה אחת מהמאה ה-19, פותחים לציבור בחינם, מפעילים בעזרת נאמנים, ושומרים על זה כך מאה ועשרים וחמש שנה. אצלנו אוסף פרטי בגודל הזה היה מתפזר במכירה פומבית תוך שבועיים. פה זה חלק מהרהיטים הלאומיים.
זו לא הערה תיירותית. זו הסיבה שאתם נכנסים ל- Wallace היום ורואים את האוסף בדיוק בחללים שתוכננו לו. הציורים על הקירות שהם נתלו עליהם במקור. הרהיטים בחדרים שהם נקנו בשבילם. הבית כבית.
מה רואים שם

הבית בנוי כבית פרטי גדול מסביב לחצר פנימית. שני חצאים: למטה החדרים שקיבלו אורחים, למעלה החדרים שגרו בהם.
ה- Great Gallery. האולם הגדול והמפורסם של האוסף, בקומה השנייה. אורך החדר עמוס בציורי Old Masters - Rembrandt, Velazquez, Titian, Rubens. וכאן תלוי הציור שכולם באים בשבילו: The Laughing Cavalier של Frans Hals מ-1624. דיוקן של גבר צעיר בחצי-חיוך, במעיל שחור עם רקמה מפורטת, מסתכל ישר לעיניים שלכם. אחד הציורים הכי מצוטטים של המאה ה-17. מי שלא יודע מה הוא בא לראות, יזהה אותו רגע אחרי שהוא ייכנס לאולם.
החדרים הצרפתיים למעלה. זה החלק שאני באה אליו. שורת חדרים קטנים בקומה השנייה, מלאים בציורים של Fragonard, Watteau ו- Boucher - אמני המאה ה-18 הצרפתית. זה גן עדן של רוקוקו. הציורים תלויים בחדרים עם בוּאזרי (boiserie - קירות עץ מגולפים בלבן וזהב), עם רהיטים מוזהבים, עם שטיחים מתואמים. אתם לא רואים את הציורים כפריטים בקטלוג - אתם רואים אותם בסביבה שהם נצבעו בשבילה.
לכל מי שמעצב או משפץ דירה בלונדון עם פרופורציות של המאה ה-19 - החדרים האלה הם ספרייה. איך מטפלים בקיר, איך משלבים זהב עם משי עם פרקט, איך גובה תקרה מסוים נושא דקורציה מסוימת. תוכנת רנדור לא תלמד אתכם את זה.
האוסף של נשק ושריון. קומת הקרקע, חדרים גדולים - אחד האוספים החשובים בעולם של נשק ושריון אירופי ומזרחי. אני יודעת שזה נשמע משעמם בכתב. הוא לא. שריון מבריק מהמאה ה-15, חרבות יפניות, אקדחים מקושטים בעבודת יד. גם ילד שגירר אתכם לכאן יסתכל. במיוחד ילד.
Sevres. פזורה בכל חדרי הבית, אחד האוספים הגדולים בעולם של חרסינת Sevres מהמאה ה-18. כדים, צלחות, גביעים, מתקני קישוט שלמים. אם תהיתם פעם מאיפה בא בדיוק הגוון הזה - תכלת ה- Sevres, ורוד ה- Sevres - הוא נולד פה.
למה החורף, ולמה אחר הצהריים
לונדון בחורף קשה. חשוך מארבע אחר הצהריים, גשם, רוח. ילדים אחרי בית ספר, בני זוג שעובדים מהבית, שבת שאתם רוצים לצאת ממנה אבל לא יודעים לאן.
זה הזמן של ה- Wallace.
הבית אף פעם לא עמוס בצורה שיוצרת לחץ. אתם לא נדחפים מאחורי קבוצה של תיירים שעוברת מציור לציור עם מדריך.
זה לא ה- National Gallery בשבת אחר הצהריים, ולא ה- British Museum בחופשת חצי-טרם. ה- Wallace הוא מוזיאון של לונדונים מקומיים. ה- מרילבון פה ממש מעבר לפינה. אם הדירה שלכם פה - אתם חמש דקות הליכה ממנו. מטרייה, מעיל, יוצאים. אם הדירה לא במרילבון - שתי תחנות אוטובוס ממרכז העיר.
הנה האמת על מוזיאון כזה: אתם מנצלים אותו רק אם אתם גרים פה. תיירים בשבוע בלונדון לא נכנסים. הם הולכים ל- National Gallery, ל- Tate, ל- British Museum. ה- Wallace הוא מה שעושים בחורף השני שלכם בעיר, כשכבר ראיתם את המוזיאונים הגדולים, וכשאתם מחפשים את המוזיאון של אחרי-זה.
לעדכון של שעות פתיחה ומה שמוצג עכשיו תיכנסו ל- wallacecollection.org.
למי זה מתאים
אם בני הזוג שלכם, או אתן עצמכן, מגיעים מרקע של עיצוב פנים, אדריכלות, תולדות אמנות או אומנויות דקורטיביות - Wallace Collection הוא חובה ראשונה ברשימת המוזיאונים שלכם בלונדון. זה אחד הבתים-מוזיאונים שהמעצבים בלונדון חוזרים אליהם. מוזיאון קטן, חינם, במרכז לונדון, שהוא הספרייה האמיתית של המאה ה-18 וה-19 לכל מי שעובד עם בתים תקופתיים.
אם הרקע שלכם אחר - זה עדיין הבית הכי שקט והכי יפה שתמצאו בלונדון לאחר צהריים גשום. הוא קטן (שעתיים מספיקות), הוא חינם, הוא קרוב לכל מה שעושים ב- מרילבון ממילא - הקפה של אחר הצהריים ב- Marylebone High Street, הקניות ב- Daunt Books, וצהריים במסעדה שבחצר הפנימית של הבית עצמו.
לישראלים שיש להם דירה בלונדון עם period features - ה- Wallace הוא קורס מזורז במה שמוצאים באנגליה הוויקטוריאנית כשמקלפים שכבת צבע. הקירות שמתחתיהן יש בוּאזרי, התקרות שבנויות לקבל מנורת קריסטל, החדרים שתוכננו לציורים מסוימים. כשאתם חוזרים מ- Wallace הביתה, אתם מסתכלים על הדירה שלכם אחרת. אתם רואים ששילוב של ישן וחדש - חרסינת Sevres על קונסולה מודרנית, ציור עכשווי בחדר עם קרניזי גבס מקוריים - הוא לא רעיון חדש. ארבעה דורות של הרטפורדים עשו את זה לפני שזה היה רעיון.
לקריאה נוספתמה זה period features ולמה זה משפיע על המחירperiod features הסבר - מה המאפיינים הויקטוריאניים שמעלים את מחיר הנכס בלונדון, למה אסור להוריד אותם, ואיך לעבוד איתם בשיפוץ בלי להרוס את הערך.
ויש הבדל בסיסי בין הבית הישראלי לבית הבריטי - הבית פה הוא חפץ של מורשת. בית עירוני באמצע מרילבון, עם אוסף פרטי בתוכו, פתוח חינם לציבור כבר יותר ממאה ועשרים שנה. אצלנו זה לא קורה. בית של איש פרטי לא הופך למוזיאון לאומי. הבריטים יודעים לעשות את זה, ולכן לונדון היא לונדון.
את העין הזו - לראות בית דרך הפרטים שהוא בנוי מהם - אני מביאה לכל דירה לונדונית שאני עובדת עליה.
- Wallace Collection - אוסף פרטי של ארבעה דורות מרקיזים מ- Hertford וסר ריצ'רד וואלאס, שאלמנתו הורישה למדינה ב-1897 בתנאי שלא יזוז מהבית. נפתח לציבור ב-1900, כניסה חינם
- יושב ב- Hertford House על Manchester Square ב- מרילבון, חמש דקות הליכה ממה שעושים בשכונה ממילא
- מה לראות: ה- Great Gallery עם הציורים של ה- Old Masters (ביניהם The Laughing Cavalier של Frans Hals מ-1624), שורת חדרים צרפתיים בקומה השנייה עם Fragonard, Watteau ו- Boucher בתוך בוּאזרי מקורי, אוסף נשק ושריון בקומה התחתונה, וחרסינת Sevres בכל חדר
- למה החורף ולמה אחר הצהריים - אפס מחויבות, בית שקט, אין תורים, אפשר לתת לזה שעה או שעתיים ולצאת. ההפך מ- National Gallery בשבת
- למי שמעצב או משפץ דירה לונדונית עם period features - הספרייה האמיתית של דקורציה אנגלית מהמאה ה-18 וה-19, ויחד עם Sir John Soane's Museum הזוג הקטן שכל מעצב בלונדון חוזר אליו
שאר חודשי השנה - בלוח השנה של לונדון.
