בשבועיים של Wimbledon מרגישים את הטורניר גם מחוץ למגרשים. סוף יוני ועד אמצע יולי. הפאבים משדרים. הילדים בבית הספר מדברים על זה. בסופרמרקט פתאום יש שלט "Strawberries - Wimbledon Special". זה אירוע תרבותי שעוטף את העיר, והטניס הוא רק התירוץ.
מה שמעניין אתכם, אם יש לכם דירה פה ואתם מבלים בקיץ בלונדון, זה איך נכנסים לתוך השבועיים האלה. לא איך קונים כרטיס לגמר. איך אתם, כתושבים זמניים של העיר, חיים את העניין הזה.
וימבלדון וילג׳ - השכונה השקטה מאחורי הטורניר
וימבלדון היא גם שכונת מגורים ששווה להכיר.
דרום מערב לונדון, מדרום לתמזה, נסיעה קצרה ברכבת מ- Waterloo. וימבלדון וילג׳ הוא הלב שלה - רחוב ראשי קטן עם בתי עץ ולבנים, פאבים ישנים, בוטיקים, בית קפה אחד טוב ובית קפה אחד שאתם לא צריכים. השם של השכונה מופיע כבר בצ'רטר משנת 967 (בכתיב Wimbedounyng), וה- High Street השקט הזה הוא שריד למה שהיה פעם כפר מימי הביניים. כשהרכבת הגיעה ב- 1838, וימבלדון התרחבה למטה, אבל הוילג׳ נשאר למעלה. רוב הבתים בשכונה הזו הם ויקטוריאניים ואדוארדיאניים, עם גינות.
כמעט כל הזמן הוא שקט. אבל בשבועיים של Wimbledon הוא לא תיירותי באמת. הוילג׳ הוא לא מתחם הטורניר של ה- AELTC. אם אתם רוצים לטעום את ה- Wimbledon mood בלי להיכנס לטורניר, יום ראשון בבוקר בוילג׳ הוא אחד הסודות הטובים. קפה, עיתון, הליכה ב- Wimbledon Common - הפארק הטבעי הגדול שצמוד לוילג׳ - חזרה לפאב מקומי לארוחת צהריים. אנשי השכונה מתנהלים בקצב הרגיל שלהם, גם כשהעיר כולה צופה בגמר ארבעה רחובות מפה.
הביקור בוילג׳ מאפשר לשלב את אווירת הטורניר עם הליכה וארוחה בשכונה, גם בלי כרטיס למשחק.
איך נכנסים - אפשרויות הכניסה
אפשר להיכנס למתחם עם כרטיס Grounds Pass, שמקנה גישה לכל המגרשים החיצוניים, ל- The Hill, לבר ה- Pimm's, ולמוזיאון של הטורניר. בלי Centre Court. ככה זה עובד.
חמש דרכים להיכנס לטורניר. שלוש מהן עובדות לתושב, שתיים לא:
| הדרך | מה זה | בשביל מי |
|---|---|---|
| Ballot | הגרלה רשמית, מגישים בספטמבר שנה לפני, מקסימום 2 כרטיסים, בלי בחירת יום או מגרש | מי שיודע שנה מראש שיהיה בלונדון |
| תור בוקר | מגיעים ב- 5-6 בבוקר, מקבלים כרטיס תור ממוספר, השערים נפתחים ב- 10, קונים Grounds Pass בכניסה | מי שמוכן להמתין מוקדם בבוקר |
| Resale Kiosk | מכירה חוזרת של כרטיסים למגרשים המרכזיים, מ- 3 אחר הצהריים, 10 פאונד ל- Centre Court ו- No.1, 5 פאונד ל- No.2 | מי שנכנס עם Grounds Pass והגיע אחה"צ |
| Debentures | מנוי לטווח ארוך עם מקומות שמורים, יקר מאוד | חברות ויחידים מאוד עשירים |
| Hospitality | חבילות אירוח עסקיות, יקר מאוד | אירוח עסקי |
על השלוש הראשונות בפירוט.
ההגרלה לציבור (Ballot). הדרך הרשמית להשיג כרטיסים ל- Centre Court ול- No.1 / No.2 / No.3 Court. הגרלה, לא בחירה. אתם מגישים בקשה בספטמבר של השנה הקודמת. ההרשמה נסגרת בסוף ספטמבר, ובנובמבר מקבלים תשובה אם זכיתם. מקסימום שני כרטיסים, בלי בחירת יום או מגרש - מה שיוצא, יוצא. הסיכוי נמוך. את כל הפרטים העדכניים תמצאו באתר הרשמי של Wimbledon.
תור הבוקר ל- Grounds Pass. זו אפשרות למי שמוכן להקדיש את הבוקר לתור. מגיעים מוקדם, 5 עד 6 בבוקר, מצטרפים לתור ומקבלים כרטיס תור ממוספר. השערים נפתחים ב- 10 בבוקר, אתם קונים Grounds Pass בכניסה. מחיר סביר. אתם נכנסים, מקבלים גישה לכל המגרשים החיצוניים, מבלים יום שלם בתוך הטורניר. זה חצי יום של שמש לונדונית, פיקניק, טניס ברקע. עם ילדים זה אפילו עובד טוב.
ויש עוד שתיים. Debentures הם כרטיסים תאגידיים - מנוי לטווח ארוך עם מקומות שמורים, מתאים לחברות וליחידים מאוד עשירים. Hospitality packages הן חבילות אירוח, גם הן יקרות, מיועדות לאירוח עסקי. שתיהן רלוונטיות אם הבעל קונה את החוויה במסגרת התחייבות עסקית.
The Hill, תות שדה ופימ'ז - מה באמת אנגלי בעניין
עכשיו לחלק שבאמת חשוב, וזה מה שאי אפשר להבין אם לא ראיתם.
The Hill. השם הרשמי הוא Aorangi Terrace, הכינוי הפופולרי הוא Henman Hill (וגם Murray Mound, תלוי מי השחקן הבריטי התורן), והוא מדרון דשא בתוך השטח של AELTC עם מסך ענק שמשדר את המשחקים מ- No.1 Court. חינם, כלול ב- Grounds Pass. אתם מביאים שמיכה, תות שדה עם שמנת מהדוכן הסמוך, בקבוק Pimm's, ויושבים על הדשא ארבע שעות עם משפחה שלמה. הילדים מתגלגלים. אתם רואים גמר על מסך. אתם בתוך Wimbledon בלי לראות שחקן מקרוב. אם אתם מתכננים יום לונדוני עם ילדים, זו ההמלצה הטובה ביותר שיש לי לכם בשבועיים האלה.
תות שדה ושמנת. ההגשה הרשמית של הטורניר, מאז 1877, אותה שנה שבה החל הטורניר עצמו. כעשרים ושמונה אלף קילו של תות שדה ושבעת אלפים ליטר שמנת נצרכים בכל פעם שמתקיים הטורניר. זה מוסד שעובד אותו דבר כבר כמעט מאה וחמישים שנה.
Pimm's. קוקטייל בריטי קלאסי - ליקר על בסיס ג'ין מעורבב עם לימונדה, מלפפון, תות שדה, פלחי תפוז ועלי נענע. הוא מוגש ב- Wimbledon מאז 1971. זה משקה הקיץ הלאומי הבריטי. אתם תזהו אותו לפי הצבע הענברי ולפי המלפפון בכוס.
הכלל של הלבן. כל השחקנים חייבים להתלבש בלבן. לא לבן שבור, לא קרם - לבן. מסורת מימי המלכה ויקטוריה, נועדה להסתיר את הזיעה (שנחשבה לא מנומסת). כדאי לדעת: זה חל רק על השחקנים. הצופים מתלבשים איך שבא להם. אתם לא צריכים להגיע בלבן.
התור. בוימבלדון התור הוא חלק מחוויית הביקור. אנשים באים בלילה הקודם, מקימים אוהל קטן (מקסימום שני אנשים, בלי גזיבו, בלי ברביקיו, בלי מוזיקה אחרי 10), ישנים לידו ומחכים לבוקר. חמש מאות מקומות הכי טובים ב- Centre Court שמורים בכל יום למי שעבר את התור. זו לא יעילות. זה טקס. סטיוארד מטעם הטורניר מחלק כרטיסי תור ממוספרים, נותן הוראות, מנהל את הסדר.
מה זה אומר לקיץ הלונדוני שלכם
סוף יוני או תחילת יולי - אם הקיץ הלונדוני שלכם נופל באמצע השבועיים האלה, כדאי להחליט מראש איך אתם רוצים להיכנס. שלוש אופציות, וכולן לגיטימיות:
- הקלה - יום ראשון של Wimbledon בוימבלדון וילג׳ עם משפחה, קפה, הליכה ב- Common, פאב לארוחת צהריים. אפס תור, אפס כרטיסים, אבל אתם בתוך השכונה ובתוך התרבות.
- הבינונית - יום אחד ב- Grounds Pass עם המשפחה. תור בוקר, פיקניק על The Hill, צפייה במשחקים על מסך, כמה מגרשים חיצוניים, ילדים על הדשא ארבע שעות. זו ההמלצה שלי. החזר השקעה מצוין.
- המחייבת - השתתפות ב- Ballot שנה מראש או רכישת חבילת hospitality ל- Centre Court. זה מתאים אם אתם יודעים שתהיו פה ב- 5 ביולי 2027 או שבעלכם רוצה לקנות חבילת hospitality. גם זו אופציה - אבל לא כזו שמתכננים תוך שבועיים.
Wimbledon, בסופו של דבר, הוא לא יעד. הוא נכנס לקיץ הלונדוני כעוד עניין של העונה - חצי יום של שמש, פיקניק על The Hill, וחזרה הביתה לפני הערב.
- וימבלדון היא לפני הכל שכונה - וימבלדון וילג׳ הוא רחוב ראשי שקט בדרום מערב לונדון, שווה הליכה ביום ראשון של פורטנייט גם בלי כרטיס לטניס.
- חמש דרכים להיכנס לטורניר; תור הבוקר מאפשר לקנות Grounds Pass גם בלי להשתתף ב- Ballot. השערים נפתחים ב- 10, מגיעים ב- 5-6.
- The Hill הוא התשובה למשפחה - פיקניק על הדשא, מסך ענק, חינם עם Grounds Pass. הילדים בחוץ ארבע שעות, אתם רואים גמר, אף אחד לא קונה כרטיס ל- Centre Court.
- תות שדה ושמנת מאז 1877, Pimm's מאז 1971. הכלל של הלבן חל על השחקנים בלבד, לא על הצופים. תתלבשו איך שאתם רוצים.
- חצי יום על The Hill - פיקניק, מסך ענק, ילדים על הדשא - עדיף על מרדף אחרי כרטיס "אירוע גדול". שלוש שעות על הדשא, וחזרה הביתה לפני הערב.
לקריאה נוספתSummer in London - ערבים ארוכים בעיר שמתכוננת לכך כל השנהקיץ בלונדון - העונה שבה השמש לא שוקעת עד אחרי תשע, הפארקים מתמלאים, וכל העיר יוצאת החוצה. מה זה אומר בפועל, ולמה זו העונה שבה הדירה שלכם פה עובדת הכי טוב.
שאר חודשי השנה - בלוח השנה של לונדון.
